הבדיקות תקינות, המשפחה בסדר, בעבודה אין שינוי. לכאורה הכל תקין, אבל את מוצאת את עצמך כועסת על בן הזוג על דברים שפעם היו מצחיקים אותך, שוכחת מילים באמצע משפט מול צוות שלם ומרגישה שהאישה שהיית לפני שנתיים נעלמה. משבר גיל המעבר הוא לא שם של אבחנה קלינית (עדיין), אבל הוא מתאר במדויק את מה שנשים רבות מביאות אליי לקליניקה. במאמר הזה אני מסבירה למה התקופה הזאת מערערת גם נשים חזקות, מה קורה בבית, בעבודה ובזוגיות ומה אפשר לעשות כדי לחזור להרגיש את עצמך.

בקצרה

• אני לא מזהה את עצמי הוא המשפט הכי שכיח שאני שומעת. זה לא אומר שאת דרמטית. כשהשינה, הגוף והוויסות הרגשי משתנים בבת אחת, תחושת העצמי מתערערת.
• הפתיל הקצר בבית, הביטחון שנסדק בעבודה והמרחק בזוגיות הם לרוב שלושה ביטויים של אותו דבר, לא שלוש בעיות נפרדות.
• ההימנעות מיציאה להצגה, לאירוע, משיחת קידום, משיחה עם בן הזוג, היא מה שהופך תקופה קשה למשבר.
• הצד ההורמונלי שייך לרופא/ה. הדפוסים, הפרשנויות וההימנעות הם מה שאפשר לעבוד עליו בטיפול קצר.
• שינוי במצב הרוח שנמשך שבועות ופוגע בתפקוד הוא סיבה לבדיקה, לא משהו שכדאי לחכות שיעבור.

למה משבר גיל המעבר מערער גם נשים חזקות

משבר גיל המעבר מגיע לרוב לנשים שניהלו עד עכשיו חיים מלאים ומורכבים, בית, קריירה, הורים מתבגרים, ילדים בגיל ההתבגרות או בדרך לצאת לעצמאות. המערכת עבדה על מלא ופתאום התפקודים הבסיסיים שלה נחלשים.

שינה מקוטעת מפחיתה את הסבלנות. תחושות גוף חדשות מעלות דריכות. וערפול מוחי, המילה שנעלמת באמצע משפט, השם שלא נזכרים בו, מוסיף פחד מיוחד לנשים שהראש היה תמיד הנכס הכי חזק שלהן. אף אחד מהדברים האלה לא נורא בפני עצמו. ביחד הם מערערים את התחושה שאת שולטת בחייך.

ואז מגיעה הפרשנות. במקום אני עייפה ולא ישנה, הראש אומר אני כבר לא מי שהייתי. זו הפרשנות שהופכת תקופה למשבר.

הבית, העבודה והזוגיות

בבית זה נראה כמו פתיל קצר. תגובה חריפה לילד על משהו קטן, מלווה באשמה שנמשכת שעות. בזוגיות זה נראה כמו ריחוק. פחות סבלנות, פחות רצון בקרבה, שינוי הורמונלי שמשפיע על החשק המיני ובן זוג שלא מבין מה קרה ועשוי לקחת את זה אישית.

בעבודה זה לרוב הכי מפחיד, כי שם הפגיעה מרגישה חד משמעית. אישה שהובילה ישיבות עשרים שנה מתחילה לפחד מהן. את הביטחון שנסדק בגלל שינה גרועה וערפול היא מפרשת כירידה ביכולת ומתחילה לוותר. פחות השתתפות בישיבות, פחות יוזמה, לפעמים מחשבות על לעזוב.

שלושת המקומות האלה מזינים זה את זה. לילה גרוע הופך לישיבה גרועה, שהופכת לערב מתוח בבית, שהופך ללילה גרוע. לכן אני לא מטפלת בהם בנפרד, אלא מתחילה מהנקודה שמחזיקה את כל השאר, ולרוב זו שינה בגיל המעבר.

מה אפשר לעשות כדי לחזור לעצמך

העבודה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי בעצימות נמוכה היא קצרה, ממוקדת ומעשית. לוקחים רכיב אחד בכל פעם, מתרגלים בין המפגשים, ובודקים מה השתנה.

• להפריד בין עובדה לפרשנות. ״לא ישנתי טוב ולכן שכחתי משהו״ – היא עובדה. ״אני מתחילה לאבד את זה״ היא פרשנות, וכדאי לבדוק אותה.
• לזהות את ההימנעות הראשונה. הישיבה שהעברת למישהו אחר, הערב עם החברות שביטלת. משם מתחילים לחזור, בהדרגה ובתכנון, לעשות דברים שהפסקת.
• לתת לבן הזוג הסבר לשינוי. חלק גדול מהמרחק נובע מזה שהוא לא יודע מה קורה. משפט אחד ברור עוזר יותר מחודש של שתיקה.
• לטפל בשינה קודם. ברוב המקרים היא הדומינו הראשון וכשהיא משתפרת, הפתיל מתארך מעצמו.
• לבדוק את מצב הרוח בכנות. עצבנות ותנודות הן חלק מהתקופה. ירידה שנמשכת שבועות, שפוגעת בתפקוד ומלווה בתחושה שאין טעם, יכולה להעיד על דיכאון בגיל המעבר וצריכה בדיקה רפואית.

כל השאלות על הורמונים, על טיפול רפואי, על תרופות ותוספים שייכות לרפואת המשפחה או לרופא/ת הנשים. אני לא רופאה. מה שאני עושה הוא לעבוד על מה שקורה סביב, וזה בדרך כלל השילוב שעובד הכי טוב.

בשורה התחתונה

משבר גיל המעבר הוא לרוב לא קריסה של האישה שהיית, אלא תקופה שבה כמה מערכות נחלשות בבת אחת והראש מפרש את זה כאובדן זהות. הפתיל הקצר בבית, החשש בעבודה והמרחק בזוגיות הם ביטויים של אותו דבר ולכן הם גם משתפרים יחד כשעובדים על השורש. הצד ההורמונלי נשאר לטיפול רפואי. הפרשנות, ההימנעות והשינה הם צד שאפשר לעבוד עליו בתהליך קצר, ומי שהיית לא נעלמה, היא פשוט עייפה ודרוכה. ההתאמה נעשית בשיחת היכרות, כי לא כל כלי מתאים לכל אישה.

אם משהו כאן נשמע מוכר, אפשר לכתוב לי בוואטסאפ או להתקשר אלי לנייד 050-433-3007. נדבר כמה דקות ונראה יחד אם זה מתאים.